Vayedaber

Simple Havroutah

Shabbath

Daf 114b

כִּי הֲוֵינָא בְּבָבֶל הֲוָה אָמְרִינַן: הָא דְּתַנְיָא יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת — לֹא הָיוּ תּוֹקְעִין, וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת — לֹא הָיוּ מַבְדִּילִין, דִּבְרֵי הַכֹּל הִיא. כִּי סְלֵיקְנָא לְהָתָם, אַשְׁכְּחִיתֵיהּ לִיהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי דְּיָתֵיב וְקָאָמַר: רַבִּי עֲקִיבָא הִיא, דְּאִי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, כֵּיוָן דְּאָמַר חֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים, לִיתְקַע, כִּי הֵיכִי דְּלֶיהְוֵי יָדְעִי דְּחֶלְבֵי שַׁבָּת קְרֵיבִין בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים. וְאָמֵינָא לֵיהּ אֲנָא: כֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן.

Traduction

When I was in Babylonia, I said with regard to that which was taught in a baraita: If Yom Kippur occurred on Shabbat eve, they would not sound the shofar as they did every Friday to herald the start of Shabbat; and if Yom Kippur occurred at the conclusion of Shabbat, they would not recite havdala to mark the end of the sanctity of Shabbat and the start of the sanctity of Yom Kippur, is a statement accepted by all. When I went to Eretz Yisrael, I found Yehuda, son of Rabbi Shimon ben Pazi, who sat and said: This baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Akiva, as it equates the sanctity of Yom Kippur with that of Shabbat. As, if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Yishmael, then, since Rabbi Yishmael said that fats from Shabbat are offered on Yom Kippur, let them sound the shofar so that the priests will know that the fats from Shabbat are offered on Yom Kippur and they may begin offering them (Rav Hai Gaon). And I said to him: You cannot prove this from here, because priests are vigilant and can be trusted to know this on their own, and there is no need to sound the shofar.

Rachi non traduit

כי הוינא בבבל. כשלמדתי תורה בבבל קודם שעליתי לא''י:

לא היו תוקעין. שש תקיעות שתוקעין בע''ש להבטיל ולהבדיל משום דיוה''כ קדוש כשבת ואסור בכל מלאכה:

ובמוצ''ש. אם חל בו יוה''כ:

לא היו מבדילין. בתפלה המבדיל בין קדש לקדש כמו שמבדילין בי''ט שחל להיות במוצ''ש:

רבי עקיבא היא. דחשיב ליה יוה''כ כשבת הלכך לא בעי למתקע להבדיל בין זה לזה להיכרא דלא תקעינן אלא בין יום קל ליום חמור וכי היכי דבשבת לא תקעי להבדיל כהנים מלהקריב חלבי שבת ביוה''כ ביוה''כ נמי לא תקעינן להבדילן מלהקריב חלבי יוה''כ בשבת:

דאי ר' ישמעאל. כיון דקיל ליה יוה''כ משבת ליתקע להבטיל מהקריב חלבי יוה''כ בשבת ובתקיעה זו יבינו שהוא יום הקל ולכשיחול יוה''כ במוצאי שבת ולא יתקעו ידעו שמותר להקריב בו חלבי שבת:

זריזים הם. בקיאים הן בכל ואין צריכין סימן דכתיב בהן יורו משפטיך ליעקב (דברים ל''ג:י'):

Tossefoth non traduit

ליתקע כי היכי דלידעו דחלבי שבת קריבין ביום הכפורים. הך תקיעה בע''ש קאמר כדפירש בקונטרס אבל יוה''כ שחל באחד בשבת לא תקעי במוצאי שבת להודיע שיוה''כ הוא קל דאדרבה מתוך התקיעה יהא נראה שהוא חמור דכל תקיעות שתוקעין בע''ש או עי''ט תוקעין בכניסת חמור ולהכי אמר בסמוך י''ט שחל במוצ''ש מבדילין ולא תוקעין ולא תקעי להודיע דחלבי שבת קריבין בי''ט ומיהו התם דבר ידוע הוא שי''ט קיל הוא משבת והא דפריך עלה בסמוך ואמאי ליתקע כי היכי דלידעי דשרי שחיטה לאלתר אותה תקיעה אינה אלא להודיע שהוא לילה ולא להודיע שי''ט קל הוא משבת והא דלא קאמר הכא ליתקע כי היכי דלידעו דחלבי יוה''כ אין קריבין בשבת דהא כי לא תקעי נמי מחמת ששבת ויוה''כ שוין אין קריבין של זה בזה אם כן התקיעה אינה מוכחת שלא יהיו קריבין של יוה''כ בשבת והא נמי לא בעי למיפרך וליבדיל במוצאי שבת דלידעי דחלבי שבת קריבין ביוה''כ דהא אפי' מבדיל בבית הכנס' ברבים אין פרסום בהבדלה כמו בתקיעה:

אֲמַר לֵיהּ מָר קַשִּׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא לְרַב אָשֵׁי: מִי אָמְרִינַן כֹּהֲנִים זְרִיזִין הֵן? וְהָתְנַן: שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִמְּלָאכָה, שָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קוֹדֶשׁ לְחוֹל. כְּדַאֲמַר אַבָּיֵי: לִשְׁאָר עַמָּא דְּבִירוּשְׁלֶם, הָכָא נָמֵי לִשְׁאָר עַמָּא דְּבִירוּשְׁלֶם.

Traduction

Mar Kashisha, the son of Rav Ḥisda, said to Rav Ashi: Do we say that priests are vigilant in that regard? Didn’t we learn in a mishna that three blasts were sounded in the Temple on Friday to stop the people from work, and three more were sounded to demarcate between sacred and profane? Apparently, even priests required the blasts to alert them to the beginning and end of Shabbat. The Gemara answers: As Abaye said in a different context, that certain matters were undertaken for the rest of the people in Jerusalem, so too here, these blasts were sounded for the rest of the people in Jerusalem and not for the priests.

Rachi non traduit

והתנן. במסכת סוכה:

ג' להבטיל כו'. ומני להו בתקיעות שבמקדש אין פוחתין מכ''א תקיעות במקדש וקס''ד מדתקעי' להו במקדש להיכרא דכהני' תקעי להו:

כדאמר אביי. בסדר יומא בפרק ג' גבי נברשת שעשתה הילני המלכה על פתחו של היכל בשעה שהחמה זורחת ניצוצות יוצאות הימנה והכל יודעים שזמן ק''ש הגיע ומותבינן ורמינהו הקורא ק''ש עם אנשי משמר לא יצא אלמא לאו בזימנא קריין ואמר אביי הא סימן דנברשת לשאר עמא שיקראו ק''ש בעונתה:

וְלִיתְקַע, כִּי הֵיכִי דְּלִידְּעוּ דִּשְׁרֵי בִּקְנִיבַת יָרָק מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה. אָמַר רַב יוֹסֵף: לְפִי שֶׁאֵין דּוֹחִין שְׁבוּת לְהַתִּיר.

Traduction

The Gemara asks: In any event, Let them sound the shofar so that they will know that trimming the vegetables, i.e., removing the leaf heads from vegetables in preparation for cutting them, is permitted from the late afternoon and onward. On Yom Kippur, it is permitted, starting at a certain point of the day, to prepare vegetables for the meal following the fast. However, this is not permitted on Shabbat, when it is prohibited to perform any action in preparation for the weekdays after Shabbat. Rav Yosef said: This is because a rabbinic prohibition [shevut] is not overridden in order to permit another action. Although sounding the shofar is not prohibited by Torah law on Shabbat, it is prohibited by rabbinic law on Shabbat and Yom Kippur, and this prohibition is not overridden to permit another action.

Rachi non traduit

וליתקע. בין לר''ע בין לרבי ישמעאל לאודעי דקל הוא משבת דיוה''כ שרי בקניבת ירק תלוש לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם שיהו מוכנים לחתכן ולפרמן דאמרינן לקמן דשרי משום דהוי עינוי שרואה ומזמן ואינו אוכל:

קניבה. כי ההיא דכלל גדול (לעיל שבת עג:) האי מאן דקניב סילקא אלא דהתם במחובר והכא בתלוש:

לפי שאין דוחין שבות להתיר. תקיעת שופר שבות הוא וקאמרת דלידחיה להודיע היתר בקניבת ירק אין דוחין שבות להתיר אלא לאסור כגון יו''ט שחל להיות בע''ש תוקעין להבטיל ולהבדיל:

Tossefoth non traduit

וליתקע כי היכי דלידעו דשרי בקניבת ירק. ה''ה דהוה מצי למיפרך אליבא דר' ישמעאל ליתקע כי היכי דלידעו שמציעין את המטות מיוה''כ לשבת אלא ניחא ליה למיפרך לכ''ע:

אלא לקניבת ירק. נראה לר''י דאסמכתא בעלמא הוא דאי מדאורייתא ביוה''כ נמי ליתסר והא דאמר בפרק כלל גדול (לעיל שבת עג:) האי מאן דקניב סילקא חייב שתים התם מיירי במחובר והכא איירי בתלוש כדפירש בקונטרס ולא דמי להא דאמר בפרק כלל גדול האי מאן דפרים סילקא חייב משום טוחן דהתם מיירי כשעושה חתיכות דקות מאד והכא מיירי כשעושה חתיכות גדולות:

אמר רב יוסף לפי שאין דוחין שבות להתיר. לעיל כי פריך ליתקע כי היכי דלידעו דחלבי שבת קריבין כו' לא הוה מצי לשנויי הכי דאין זו התרה מה שמתירין להקריבם אלא חומרא הוא שיקטירו האימורים ולא יבאו לידי נותר ויש חומרא בדבר שחייבין להקטירם:

וְרַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: שְׁבוּת קְרוֹבָה — הִתִּירוּ, שְׁבוּת רְחוֹקָה — לֹא הִתִּירוּ.

Traduction

And Rav Sheisha, son of Rav Idi, said: The Sages permitted doing so for an immediate rabbinic prohibition, e.g., sounding the shofar to permit prohibited actions immediately. They did not permit doing so for a more remote rabbinic prohibition, such as trimming vegetables, which is allowed only beginning late in the afternoon, several hours after the start of Yom Kippur (Rabbeinu Ḥananel).

Rachi non traduit

ורב ששת בריה דרב אידי אמר לעולם דוחין שבות להתיר. אי הוה מיבעי' לן היתרא האידנא אבל השתא דלא מיבעי לן קניבת ירק ביוה''כ שחל להיות בע''ש שהרי בשבת לא יבשלום ולא תהא תקיעה זו אלא להודיענו היתר בשנה אחרת שיחול יה''כ באמצע שבת לא התירו:

שבות קרובה. כלומר דחיוב שבות התירו לצורך דבר קרוב ולא לצורך דבר רחוק:

וּשְׁבוּת קְרוֹבָה הִתִּירוּ? וְהָתְנַן: יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת עֶרֶב שַׁבָּת — תּוֹקְעִין וְלֹא מַבְדִּילִין. מוֹצָאֵי שַׁבָּת — מַבְדִּילִין וְלֹא תּוֹקְעִין. וְאַמַּאי? לִיתְקַע, כִּי הֵיכִי דְּלִידְּעוּ דִּשְׁרֵי בִּשְׁחִיטָה לְאַלְתַּר! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב יוֹסֵף.

Traduction

The Gemara asks: And did they permit doing so for an immediate rabbinic prohibition? Didn’t we learn in a mishna that if a Festival occurs on Shabbat eve, one sounds the shofar to announce that Shabbat has begun, but one does not recite havdala over wine to mark the conclusion of the Festival, because the sanctity of Shabbat is greater than the sanctity of the Festival? And if a Festival occurs at the conclusion of Shabbat, one recites havdala to demarcate between the sanctity of Shabbat and the sanctity of the Festival, but one does not sound the shofar. And why does one not sound the shofar? Let them sound the shofar at the beginning of the Festival, so that people will know that slaughtering is permitted immediately on the Festival, although it was prohibited on Shabbat. Rather, it is clear that this must be explained in accordance with the opinion of Rav Yosef, who says that a rabbinic prohibition is not overridden to permit the performance of actions that were prohibited.

Rachi non traduit

תוקעין. להבטיל את העם ממלאכה המותרת ביו''ט כגון אוכל נפש ולהבדיל בין הקודש ובין החול:

ולא מבדילין. בתפלה ועל הכוס דלא תקנו לומר הבדלה אלא ביציאת קודש ובכניסת חול ולא בכניסת קדש וביציאת חול דהתם שייך לקדושי יומא וקדוש יום שמקדשין על היין הוי היכירא דיליה:

מוצאי שבת. ואם חל יו''ט במוצאי שבת מבדילין בתפלה ועל הכוס המבדיל בין קודש לקודש מפני שהקודש חמור יוצא ונכנס קל:

ולא תוקעין. מבעוד יום להבטיל ולהבדיל דהא היוצא חמור והיום לא עשו שום מלאכה:

ואמאי. אי ס''ד דוחין שבות להתיר לצורך דבר קרוב יתקע משחשיכה לידע דשרי בשחיטה לאלתר:

Tossefoth non traduit

ואמאי ליתקע כי היכי דלידעו דשרי בשחיטה. לא להודיע די''ט קיל אלא להודיע שהוא לילה וכן אומר ר''י מה שתוקעים במוצאי יוה''כ אינו אלא להודיע שהוא לילה ויאכילו את בניהם שהתענו וגם להכין סעודת מוצאי יוה''כ שהיא כעין י''ט כמו שיסד הפייטן אחר גמר מיצוי אכול בדצוי ורצוי ולא כמחזורים שכתוב בהן שהתקיעה זכר ליובל כי למה תוקעין בכל שנה ושנה וכי היה יובל בכל שנה ושנה:

אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב הוּנָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב הוּנָא: יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — אָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק. אָמַר רַב מָנָא, תָּנָא: מִנַּיִן לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''שַׁבָּתוֹן'', שְׁבוּת. לְמַאי? אִילֵימָא לִמְלָאכָה — וְהָכְתִיב: ''לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה''! אֶלָּא לָאו, אַקְּנִיבַת יָרָק! שְׁמַע מִינַּהּ.

Traduction

With regard to trimming vegetables on Yom Kippur, the Gemara cites that which Rabbi Zeira said that Rav Huna said, and some say Rabbi Abba said that Rav Huna said: If Yom Kippur occurs on Shabbat, trimming vegetables is prohibited. Rav Mana said: It was taught in a baraita: From where is it derived that on Yom Kippur that occurs on Shabbat trimming vegetables is prohibited? The verse states: ''A solemn rest [shabbaton], a holy Shabbat unto the Lord'' (Exodus 16:23), which means that there is an obligation to issue a rabbinic prohibition on this day. Issue a rabbinic prohibition for what activity? If you say this refers to prohibiting actual labor, isn’t it written explicitly: ''But the seventh day is Shabbat for the Lord your God; you shall not perform any labor'' (Exodus 20:9)? Rather, does it not refer to trimming vegetables, which is prohibited on Shabbat even though it is not a full-fledged prohibited labor? The Gemara concludes: Indeed, learn from it that trimming vegetables is prohibited.

Rachi non traduit

אסור בקניבת ירק. ולא מבעי בשבת דעלמא דאסור משום שבות דקטרח משבת לחול אלא אפילו האידנא דיש כאן עינוי דהא בשאר יוה''כ ששאר שבות אסור זה מותר השתא דחל בשבת לא שרו רבנן: אמר רב מנא תנא כו':

ת''ל. בשבת בראשית שבתון שבת קדש ושבתון משמע שבות:

ולמאי. באיזה קניבה אסר לן קרא:

אילימא במלאכה. כגון מחובר:

הא כתיב לא תעשה כל מלאכה. והא תו למה לי:

אלא לאו לקניבת ירק. בעלמא בתלוש דמידי דלאו מלאכה קאי עליה בעשה דשבתון שבות וכיון דמדאורייתא אסור בכל שבתות השנה הכא לא שרינן ליה משום עגמת נפש למידחי איסור דאורייתא ובשאר יוה''כ שרי לעגמת נפש ואע''ג דכתיב ביה נמי שבתון שבות לאו ממלאכה הוא אלא מכל דבר המעכב מלהתענות מדסמכינן לועניתם הכי דרשינן לה בפרק בתרא דיומא (דף עד.) לרחיצה וסיכה ודומין להם:

Tossefoth non traduit

לעולם למלאכה. וקניבת ירק דברייתא היינו שעושים דק דק דהוי איסור דאורייתא דדמי לטוחן א''נ במחובר:

אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת — מוּתָּר בִּקְנִיבַת יָרָק. מֵיתִיבִי: מִנַּיִן לְיוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת שֶׁאָסוּר בִּקְנִיבַת יָרָק — תַּלְמוּד לוֹמַר: ''שַׁבָּתוֹן'', שְׁבוּת. לְמַאי? אִילֵימָא לִמְלָאכָה — וְהָכְתִיב: ''לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה'' אֶלָּא לָאו, בִּקְנִיבַת יָרָק! לָא, לְעוֹלָם לִמְלָאכָה, וְלַעֲבוֹר עָלֶיהָ בַּ''עֲשֵׂה'' וְ''לֹא תַעֲשֶׂה''.

Traduction

Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: If Yom Kippur occurs on Shabbat, trimming vegetables is permitted. The Gemara raised an objection from what we learned in the baraita cited earlier: From where is it derived that on Yom Kippur that occurs on Shabbat trimming vegetables is prohibited? The verse states: ''A solemn rest [shabbaton], a holy Shabbat unto the Lord'' (Exodus 16:23), which means that there is an obligation to issue a rabbinic prohibition on this day. Issue a rabbinic prohibition for what activity? If you say this refers to prohibiting actual labor, isn’t it written explicitly: ''But the seventh day is Shabbat for the Lord your God; you shall not perform any labor'' (Exodus 20:9)? Rather, is it not referring to trimming vegetables, which is prohibited on Shabbat? The Gemara answers: No, that is not; rather, solemn rest actually refers to labor. It is a positive commandment to rest on Shabbat. Although the verse says explicitly: ''But the seventh day is Shabbat for the Lord your God; you shall not perform any labor,'' this adds that one who performs a prohibited labor violates both a positive mitzva and a prohibition.

תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת

Traduction

It was taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan: If Yom Kippur occurs on Shabbat,

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source